שאלות

שאלה 1

כתבו פונקציה המקבלת מצביע למספר ומגדילה את ערכו ב-1.

void inc_by_one(int *n) { (*n)++; }

הביטוי n* הוא המשתנה שנמצא בכתובת שהמצביע n מצביע אליו, ולכן הגדלתו ב-1 ע״י ++ תתן את התוצאה הרצויה.

שאלה 2

כתבו פונקציה שמקבלת מצביעים לשני מספרים. הפונקציה תכתוב לקטן מביניהם את ההפרש בין הגדול לקטן, ולגדול מביניהם את הסכום שלהם.

void q2(int *a, int *b) {
    int *small;
    int *big;

    if (*a < *b) {
        small = a;
        big = b;
    } else {
        small = b;
        big = a;
    }
    int sub = *big - *small;
    int sum = *big + *small;

    *small = sub;
    *big = sum;
}

ניתן לראות בשאלה זו כיצד נוח להשתמש במצביעים בתור ״כינוי״ למשתנה אחר, בלי להסתבך עם משתנים זמניים.

שאלה 3

כתבו תוכנית שמקבלת שלושה מספרים עשרוניים a, b, c ושני מצביעים r1, r2. התוכנית תפתור את המשוואה הריבועית המיוצגת ע״י a, b, c ותכתוב את התוצאות למצביעים r1, r2, במידה וקיימים. אם לא קיים פתרון, הפונקציה תחזיר 1- - אחרת, תחזיר 0.

#include <math.h>
#define NO_SOL -1

float calc_discr(float a, float b, float c) { return b * b - 4 * a * c; }
int quad(float a, float b, float c, float *r1, float *r2) {
    float discr = calc_discr(a, b, c);
    if (discr < 0) {
        return NO_SOL;
    }
    *r1 = (-b + sqrt(discr) / (2 * a));
    *r2 = (-b - sqrt(discr) / (2 * a));
}

זו דוגמא לשימוש במצביעים על מנת ״להחזיר״ ערכים מהפונקציה. שיטה זו נקראת output arguments.

שאלה 4

כתבו פונקציה המקבלת מצביעים ל-3 מספרים i1, i2, i3 ומסדרת אותם לפי סדר עולה. כלומר, לאחר הקריאה לפונקציה יתקיים \(i_1 \le i_2 \le i_3\).

void swap(int *a, int *b);
void sort3(int *i1, int *i2, int *i3) {
    if (*i1 > *i2) {
        swap(i1, i2);
    }
    if (*i2 > *i3) {
        swap(i2, i3);
    }
    if (*i1 > *i2) {
        swap(i1, i2);
    }
}

הרעיון בפתרון הוא לבעבע את המספרים הנמוכים כלפי מטה ע״י שימוש ב-swap כפי שהכרנו.